החלטה בתיק בש"א 2327/06

השאלה הטעונה הכרעה היא, האם ניתן להמציא למשיב את כתבי בי-הדין שבתיקים שבכותרת באמצעות עו"ד ישראל גבל.

1.         המשיב הוא בן דודה של המבקשת. המבקשת היא בתו היחידה של המנוח לואיס קוגן ז"ל, אשר נפטר ביום 19.9.00 (להלן - " המנוח"). המבקשת הגישה כנגד המשיב תביעה כספית לתשלום סך 2,764,018 ש"ח ובה טענה למעשי זיוף ומרמה שבוצעו על ידי המשיב תוך ניצול מצבו הקשה של המנוח בימיו האחרונים ותלותו במשיב. בנוסף, הוגשה על ידי המבקשת בקשה למתן צו זמני להגבלת שימוש בנכס, שלפיו יימנע המשיב מעשיית שימוש בכספיו המצויים בבית השקעות מסוים או בנכסים חלופיים שמומנו באמצעות הכספים שהיו באותו בית השקעות. כתב התביעה אינו מפרט את מקום מגוריו של המשיב. בכותרת של כתב התביעה, כמו גם בכותרת הבקשה לסעד הזמני, נרשם, כי המשיב מיוצג על ידי עו"ד גבל.

ההליך נפתח במקורו בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים והועבר לבית משפט זה על-פי החלטת כב' השופט ש' אלבז מיום 7.6.06.

עוד בטרם העברת התובענה לבית משפט זה, הודיע עו"ד גבל לבית המשפט כי אין הוא כתובת למסירת כתבי בי-דין עבור המשיב. בא כוח המבקשת הגיב להודעת עו"ד גבל ועו"ד גבל השיב לתגובה זו.

לאחר העברת ההליכים לבית המשפט המחוזי, ולאחר שב"כ המבקשת לא עמד על מתן לא סעד זמני במעמד צד אחד, נקבע דיון לצורך בחינת טענותיו של עו"ד גבל. לדיון זה התייצב עו"ד גבל ונשמעו טענות הצדדים באשר למחלוקת האמורה.

2.         בהודעתו של עו"ד גבל מיום 16.5.05 נאמר, כי המשיב הוא תושב חוץ המתגורר בבלגיה, שנעזר בעבר בעו"ד גבל בקשר לסכסוך שהתנהל בינו לבין רעייתו של המנוח, אמה החורגת של המשיבה, ולעו"ד גבל לא היה מעולם יפוי כוח לייצג את המשיב בשום נושא אחר. עוד נאמר בהודעה הנ"ל, כי המבקשת יודעת היטב שעו"ד גבל אינו מייצג את המשיב, שכן עובדה זו נמסרה לבא כוחה לשעבר, עו"ד אמנון לורך. ואכן, כך נאמר בהודעת עו"ד גבל, עו"ד לורך ניהל ישירות מגעים עם המשיב, ולא באמצעות עו"ד גבל. עו"ד גבל מוסיף ומבהיר, כי לא רק שמעולם לא החזיק ביפוי כוח מטעם המשיב בנוגע למחלוקות שבין המשיב לבין המבקשת, אלא שהוא התבקש מפורשות על ידי המשיב שלא לטפל בשמו בשום ענין שנוגע למבקשת.

לאמור בהודעה זו הגיבה המבקשת. בתגובתה ציינה המבקשת, כי בחודש אוקטובר 2003 הועברה לידיה טיוטת הסדר פשרה בינה לבין המשיב שנערכה על ידי עו"ד גבל. בכותרת לטיוטת ההסדר, שצורפה לתגובה, נרשם במפורש כי המשיב מיוצג על ידי עו"ד גבל. נתון זה, כך נטען, סותר את האמור בהודעת עו"ד גבל מיום 16.5.06, לפיה מעולם לא היה לו יפוי כוח לייצג את המשיב בכל הנוגע למחלוקות שבין המשיב לבין המבקשת. עוד נטען בתגובת המבקשת, כי על יסוד ההלכה שנקבעה בע"א 23/83 יוחימק ואח' נ' קדם ואח', פ"ד לח(4) 309 (להלן - " עניין יוחימק"), ובגדר הוראת תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - " התקנות"), יש לראות בעו"ד גבל כ"עורך דין" של המשיב, אשר משרדו מהווה כתובת למסירת כתבי בי-דין עבור המשיב.

לתגובה זו של המבקשת השיב עו"ד גבל בהודעה שנמסרה לבית המשפט לענייני משפחה ביום 23.5.05. לדבריו, טיוטת הסכם הפשרה מאוקטובר 2003 נערכה על ידו במטרה להביא את הצדדים לידי הסכמה, וכאשר הסתבר לו שההסכם אינו מקובל על המבקשת, הוא הודיע שטיפולו בסוגיה הסתיים. עו"ד גבל הבהיר, כי שני הצדדים מוכרים לו, שכן הם ילידי לימה שבפרו, מקום בו מתגוררים בני משפחה של עו"ד גבל. עו"ד גבל מציין, כי "לא התיימר בשום שלב לייצג אחד כנגד השני", וכי הודיע למשיב כי אין בכוונתו לייצגו, שכן מעולם לא התכוון להיות מעורב בסכסוך שבין הצדדים. עו"ד גבל חוזר ומציין, כי המבקשת עצמה מודעת לכך, שכן המגעים שנוהלו בשמה על ידי עו"ד לורך, התקיימו ישירות בין עו"ד לורך לבין המשיב.

3.         בדיון שהתקיים לפניי ציין בא כוח המבקשת, כי הוא מבקש להסתמך על העובדות המפורטות בתגובותיו הכתובות של עו"ד גבל. יתרה מכך, עו"ד גבל ציין בדבריו לפרוטוקול, כי הוא מוכן לעמוד לחקירת בא כוח המבקשת וכי הוא מצהיר על העובדות אותן הוא מפרט. בא כוח המבקשת לא ביקש לחקור את עו"ד גבל, כך שניתן לצורך החלטה זו להסתמך על התשתית העובדתית המפורטת בתגובותיו של עו"ד גבל ובדבריו בבית המשפט.

4.         בא כוח המבקשת ביקש להדגיש את הסתירה הפנימית המצויה בתגובות שהוגשו על ידי עו"ד גבל לבית המשפט לענייני משפחה. בעוד שבהודעתו מיום 16.5.06 הוא מציין כי מעולם לא היה לו יפוי כוח מטעם המשיב בקשר לנושאים שבינו לבין המבקשת, הרי שלאחר שעומת עם טיוטת הסדר הפשרה, שינה את גירסתו, כמפורט בתשובתו מיום 23.5.06 וכמובא לעיל. עוד ציין בא כוח המבקשת, כי בידו מכתב מיום 18.12.03, שנשלח על ידי עו"ד גבל לעו"ד לורך, ובו מתואר המשיב כלקוחו של עו"ד גבל (מוצג מ/1).

בא כוח המבקשת הדגיש, כי עו"ד גבל לא פירט בתגובות שהגיש את נסיבות ניתוק הקשר בינו לבין המשיב, למרות שהיתה לו הזדמנות לעשות כן, והצורה בה הוצגו הדברים בשני המסמכים הנ"ל מעוררת סימני שאלה באשר לטיב העובדות לאשורן.

עו"ד גבל ציין בדבריו, כי מאז ינואר 2004 אין הוא מטפל בנושאים הכלולים בתובענה דנן. עוד ציין עו"ד גבל, כי המבקשת יודעת היטב היכן מתגורר המשיב ואין מדובר במצב בו לא ניתן לאתר בעל דין בדרכים הרגילות, והרי השאיפה היא שכתבי בי-הדין יימסרו, ככל האפשר, לבעל הדין עצמו (תקנה 477 לתקנות). עוד טען עו"ד גבל, כי ההתעקשות על מסירת המסמכים למשיב באמצעותו, אינה אלא ניסיון להתגבר על מצב של חוסר סמכות. עו"ד גבל חזר על הגירסה לפיה ידוע למבקשת היטב שהוא אינו מייצג את המשיב, לנוכח המגעים שניהל בשמה עו"ד לורך ישירות עם המשיב ולא באמצעות עו"ד גבל.

5.         על פי ההלכה שנקבעה בענין יוחימק, לעניין המונח "עורך דין" שבתקנה 477 לתקנות: "אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך דין של הנמען, כדי שיראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי-דין בשמו". עוד נפסק בענין יוחימק, כי תקנה 477 אינה דורשת שעורך הדין יהיה מוסמך לייצג את מרשו בבית המשפט דווקא.

בפסק הדין ברע"א 1947/91 שטיין ואח' נ' כץ, פ"ד מה(4) 705 פסק כב' השופט ש' לוין, כי המונח "עורך דין" בתקנה 477 לתקנות הוא "עורך דין של הנתבע בנושא ההתדיינות" (עמ' 708 מול האות ג', ההדגשה אינה במקור). כב' השופט לוין הוסיף וקבע, כי פסק הדין בעניין יוחימק הרחיב את תחומה של תקנה 477 "עד קצה הגבול" ולפיכך "אין להרחיב את תחולתה נוספות גם למקרה שכתובתו של 'עורך דין' נמסרה ככתובתו לצורכי המצאה של הנתבע בחוזה שבינו לבין צד זר" (שם, עמ' 708 מול האות א', וראו גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 139, בעמ' 233, הערת שוליים 24א).

בהחלטה בבש"א (מחוזי-י-ם) 1007/06 (ת"א 5271/03) אטיאס ואח' נ' הרשות הפלסטינית ואח' (פורסמה ב"נבו"), פסק כב' השופט אוקון, כי כאשר מוגש כתב תביעה "חדש" נגד נתבע, הוא אינו בחזקת מי שיש לו עורך דין לענין אותה תביעה, גם אם בתביעה קודמת הוא יוצג על ידי עורך דין פלוני. בהחלטה זו הוסיף כב' השופט אוקון וציין, כדלהלן:

"קביעה זו מתיישבת עם תכלית ההוראות בדבר המצאת כתבי בי-דין, שאינה רק להודיע לנתבע על ההליך שהוגש נגדו, אלא גם להחיל עליו, באמצעות האקט הפורמלי של ההמצאה, את שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט (רע"א 39/89 ג'נרל אלקטריק נ' מגדל חב' לביטוח, פ"ד מב(4) 762, בעמ' 768-769). ברגיל, החלת השיפוט הפרסונאלי של בתי המשפט בישראל על נתבעים הנמצאים בשטחי מדינות זרות אינה נעשית באופן אוטומטי. על התובע להראות כי יש לו עילת תביעה טובה וכי מתקיימת אחת החלופות שבתקנה 500 לתקנות סדר הדין".

מכל האמור לעיל עולה, כי ניכרת בפסיקה מגמה שלא להרחיב יתר על המידה את מתחם העניינים שבגדרם ניתן יהיה להמציא כתב בי-דין לנתבע באמצעות עורך דין, במובן תקנה 477 לתקנות, כאשר אין מדובר במצב של ייצוג פורמלי על ידי אותו עורך דין, במיוחד כאשר ענייננו בנתבע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט.

מגמה זו של צמצום נובעת מאופייה של פעולת ההמצאה, ובעיקר מסירת הזמנה לדין, שלא נועדה רק להודיע לנתבע על קיום ההליך נגדו, אלא גם להחיל עליו את סמכות השיפוט של בית המשפט. מגמת צמצום זו מתחזקת במיוחד כשמדובר בנתבע זר, מה גם שידוע מקום הימצאו ואין טענה שלא ניתן להמציא את התובענה "לנמען גופו", והרי זו ההמצאה הטובה ביותר, ואם היא אפשרית, יש לנקוט בה.

מעבר לכך, לטעמי, כאשר אין זה ברור שאכן מתקיימת, עובר למועד מסירת המסמכים, אותה מערכת יחסים בין עורך הדין לבין הנתבע שבעטיה ניתן להניח שעורך הדין יידע את הנתבע על דבר ההמצאה - עקב קיומם של יחסי נאמנות או שליחות ביניהם (גם אם ללא קיומו של יפוי כוח לייצג במשפט) המחייבים אותו לעשות כן - אין זה ראוי לאפשר המצאת כתבי בי-דין באמצעות אותו עורך דין.